ההצגה "גברתי ראש הממשלה" / מאת ולריה נסייב (יב8)
בשבוע שעבר העלו בבית ספרנו הצגה שנקראת "גברתי ראש הממשלה". הצגה מדברת על יחסי מרות והטרדות מיניות. הצגה זו נכתבה ובוימה על ידי גדי צדקה, בעלה של פנינה ברט צדקה שמשחקת תפקיד ראשי בהצגה.
ההצגה מספרת על פנינה זילברשטיין אשר הקימה מפלגה והעמידה בראשה את רוני כשר, איש צבא מוצלח. היא מכהנת לצידו ועוזרת לו להגיע למקום בו נמצא.
רגע לפני הבחירות והניצחון המובטח שלהם פנינה מגלה דבר נורא, ועכשיו עומדת בפניה הבחירה: לסגור את העניין ולהמשיך כרגיל או לספר על הנעשה ולדאוג שזה יטופל כראוי. לאורך כל ההצגה אנו רואים איך היא נלחמת עם בעלה רוני, יוצאת נגד השתיקה שלהם, מנסה לשנות את המצב הקיים. אבל נראה שהיא נתקלת כל פעם בקושי אחר. רק בסוף ההצגה היא הייתה מספיק אמיצה לספר על מה שקרה לה ולנסות למנוע את המקרים הבאים. באשר לדמויות האחרות- הם ניסו להסתיר את המקרה ולשכוח ממנו. להמשיך להיות בראש המפלגה ולשמור בסוד על כל העניין, רוני כשר הוא דמות קרה שבשביל כוח מוכן לעשות הכל, בין היתר לדרוך על אנשים ולשקר. במהלך כל ההצגה הוא מנסה לשמור על סודו ועל מה שעשה בכל דרך אפשרית. רמה, שהיא מארגנת הקמפיינים של רוני, מספרת לפנינה זמן קצר לפני הבחירות על מה שרוני עשה לה, על איך הרשה לעצמו לנשק אותה ללא הסכמתה. לאחר מכן אנחנו רואים אותה מתמודדת עם מה שחוותה, במובן מסויים לבדה לגמרי.
פנינה מנסה לעזור לה, אך עדיין מנסה להסתיר את הנעשה. הסבל של רמה, הכאב והרצון שלה לספר לכולם על הנעשה אבל נראה כאילו חונקים אותה מכל כיוון והיא נכנעת ללחץ. בפני פנינה עומדת דילמה האם לספר הכל ולהרוס את כל העבודה הקשה שלה, או לשמור על כך בסוד ולתת לרוני לנצח בבחירות. לאורך כל ההצגה אנחנו רואים התמודדות עם הסתרות, שקרים ומניפולציות, תחושת המתח נשארת לאורך כל ההצגה ובכך ההצגה הופכת למעניינת אף יותר.
כמו כן הרגשות בהם אנו נתקלים בהצגה כמו כעס, עצב, חוסר אונים, פחד, חולשה. גורמים לנו להתחבר יותר ויותר להצגה ולהתעניין הרבה יותר במתרחש.
בהצגה אנו יכולים לראות נושא שמזעזע את החברה הישראלית בשנים האחרונות יותר ויותר: אלימות כלפי נשים. נושא זה לא פשוט ולא קל לדבר עליו, אך בזכות הצגה זו ניתן להעלות את המודעות לנושא ולנסות להשפיע ולייצור שינוי בכל מי שצופה בהצגה. ההצגה ממחישה את כל התחושות שחווה אישה לאחר פגיעה, תחושה שאין למי לפנות שהיא לא מקבלת סיוע ראוי מהסביבה. איך זה יכול להשפיע עליה, באילו מצבים ועד כמה זה חשוב שתהיה מודעות לכך שזה קיים וזה קורה!
רק בסוף ההצגה ניתן לראות שצריך אומץ על מנת להודות במעשה נורא כמו תקיפה מינית, עד שפנינה לא סיפרה בפני כולם את מה שהיא חוותה לרמה לא היה את האומץ ללכת נגד רוני והמפלגה, לאחר מכן, אחרי שהיא ראתה שאנשים נותנים תמיכה והתייחסות היא אזרה אומץ ללכת ולהתלונן. קטע זה בהצגה מראה שנשים פשוט מפחדות ללכת ולהתלונן, אך הן יראו תמיכה אמיתית וסיוע מצד הגורמים המקצועיים, החברים והסביבה, הן יבינו שיש להן ממי לבקש עזרה ויהיה להן קל יותר להתלונן ולהתמודד עם ההשלכות.
לפי דעתי בשביל להראות עד כמה קשה לחוות מקרה כזה, היה צריך יותר להתמקד ברמה ובמה שהיא מרגישה לאורך כל ההצגה. ככה אפשר לגרום ליותר הבנה מצד הצופים.
לדעתי, עבודת השחקנים הייתה מצויינת וההצגה הזו מציגה לנו אירועים שבימינו הפכו לצערי לשגרתיים, איך כוח ושליטה יכולים להרוס, ועד כמה לאנשים פשוטים אין את היכולת להתמודד איתם. ההצגה מראה לנו עד כמה אנשים יכולים להיות עיוורים ולשכוח מכבוד בסיסי ורגשות של אדם אחר. להראות לנו שבימינו הנורמה היא קודם צריך לחשוב על עצמך ורק אז על האחר. היא גם מראה לנו שמצד שני יש תקווה ולא כולם כאלה, יש אנשים טובים שרוצים לעזור לאחרים והם חושבים על האחר, על הרצונות שלהם ולא שמים את עצמם וטובתם האישית במקום הראשון.
ההצגה מעבירה מסר חשוב, מסר חברתי שהוא דאגה לאחר, הרצון להשיג שיווין בחברה אם זה בין הגברים לנשים ואם זה במעמדות בחברה. כך גם מסר אישי על כך שאנחנו צריכים לעמוד על שלנו לא משנה מה, לעשות את מה שאנחנו חושבים לנכון ולא להיכנע ללחץ של האחר. להעריך את עצמנו ואת הסובבים אותנו ולהזכיר לנו מהו כבוד בסיסי. כמו כן היא מעבירה מסר עתידי, אם זה לדור הבא ואם זה לחיים העכשוויים, איך היה אפשר שהחברה שלנו תיראה אם לאנשים יהיה יותר אומץ להגיד את מה שהם חושבים וללכת לפי מה שהם חושבים לנכון. עיצוב חיי חברה טובים יותר בהם נותנים כבוד לערכים ולזכויות של אנשים תוך התייחסות לחלש בחברה והענקת מענה ראוי, בשביל להוביל לשוויון בחברה וגם הענקת ייחס לפרט אם זה מבחינה חברתית ואם זה מבחינת התפתחות עצמית.
