שרים על הבית – או יורדים על פתח תקווה / מאת שחר פאוזנר (יא 9)

איכשהו, כבר לפני המון שנים פתח תקווה הפכה לעיר שמשתמשים בה כדוגמא לעיר משעממת ומיושנת. אפשר לשמוע את זה במערכונים והופעות של סטנדאפיסטים ואפשר לשמוע את בלא מעט שירים. בדור שלנו, הזמר הכי בולט בז'אנר "הצוחקים על פתח תקווה", הוא רביד פלוטניק, שבכלל נולד פה ממש, בעיר שלנו ולא מפסיק לכתוב עליה בשירים שלו.

"ברוכים הבאים לפתח תקווה", שם האלבום של רביד נתן את האות לחזור ולשיר על העיר שלנו, גם אם אלה לא תמיד שירים ממש משמחים (תשמעו את השיר שלו "כלב מי שלא אוהב אותך"). יחד עם רביד, גם הראפר "טונה" לא בוחל בלכסח את העיר הזאת מידי פעם – כן כן, גם הוא נולד פה. אם שניים שנולדו פה כותבים עליה ככה, מה זה אומר עלינו?

ואם זה לא מספיק – אל תפספסו את השיר עם השם הבלתי..."פתח תקווה", של להקת אינפקציה, כן כן, להקה עם שם של מחלה.

מסתבר שזה לא התחיל היום. שלישיית הגשש החיוור כבר "ירדה" על העיר שלנו במערכון "חכם מימון" בשנות ה-70 ומשם זה רק הדרדר (תשמעו את רבקה מיכאלי שרה את "בפתח תקווה הייתי").

אבל האמת היא הרי שפתח תקווה היא בסך עיר די סטנדרטית. אם מחפשים טוב אפילו מוצאים שיצאו ממנה לא מעט אנשים מוכשרים. רשימה חלקית של המוזקאים והכותבים שנולדו פה כוללת את: עוזי חיטמן, מיקי יאגי מלהקת "נוער שוליים", הזמרת אופירה גלוסקה סולנית של להקת הנח"ל בשנות ה-70, והבן שלה הזמר גיא שגיא, לימור עופר מלהקת "ללדין", המשורר יהודה עמיחי, הזמר גיא ברכה, השחקנית והזמרת אסנת וישינסקי ז"ל, מיכל צפיר שהיתה בלהקת "מנגו" ועוד.

תכלס, צריך לומר את האמת. פתח תקווה, גם כשהיא ביום טוב שלה, היא לא תל אביב. נכון שאם נוסעים בכביש 4 בדרך לעיר וממש מתאמצים אפשר לדמיין שאם המושבות זה מנהטן, אבל לא ממש. זה בסדר. יש לפתח תקווה את דברים המיוחדים שלה ובהחלט אפשר לרדת עליה ולשיר עליה ולצחוק עליה, אבל זה הבית שלנו – ואת הבית, לפחות את הבית שלי, אני אוהבת.

 אינפקציה פתח תקווה-

טונה- "עב"מ" (הבלוז של פתח תקווה)-

רבקה מיכאלי "בפתח תקווה הייתי"-

אופירה גלוסקה סולנית להקת הנח"ל-

לימור עופר בלהקת "ללדין"-

מיכל צפיר ב'מנגו'-

נוער שוליים 'ענוג'-